מגוון אמירות ששמעתי החודש:
" התחרות בשוק מטורפת, אנחנו בפאניקה" (סמנכ"ל מכירות בחברת מזון מובילה)
" אין מה לעשות… אני שונא למכור את עצמי" (מנכ"ל מקצוען בדרך לתפקיד הבא)
" אי אפשר לדאוג לשביעות רצון העובדים כשאנחנו בכזה עומס…"(מנהל מרפאה)
"לקוחות כאלה תמיד יתלוננו, פשוט משעמם להם…" (מנהל שירות בחברת תקשורת)
המשותף לאמירות אלו ואחרות היא המסגרת שבחרו הדוברים להגדיר את המציאות הארגונית.
האם תחרות = חרדה? פגישות נטוורקינג= מכירה אגרסיבית? עומס= קושי בלתי נסבל? לקוח מתלונן= תובע פוטנציאלי?
בכולנו קיימת הנטייה לאמץ מסגרות חשיבה, הנחות יסוד שמפעילות אותנו ובעזרתן אנו מפרשים את המציאות.
הנחות יסוד אלו הן פרדיגמות שאימצנו ברגע מסוים בחיים על בסיס הידע והניסיון שלנו, שעוזרות לנו "לסדר" לעצמנו את העולם כדי לפעול ביתר קלות.
המילה פרדיגמה ביוונית, משמעותה 'מודל' או 'תבנית'. תבניות אלו במהלך השנים הפכו לחלק בלתי נפרד מאיתנו ומפעילות את ההתנהגות שלנו באופן אוטומטי. פעמים רבות נייחס אותן לאופי/ אישיות שלנו או נקרא להן – מציאות.
ישנן פרדיגמות המקדמות אותנו ומאפשרות לנו העזה,ביטחון ומסוגלות המניעות אותנו לפעולה ולהצלחה.
ישנן פרדיגמות חוסמות, שלעיתים קרובות מסתברות כלא רלבנטיות, אך מפעילות אותנו מתוך ההרגל ומנציחות מצב לא רצוי.
אם נזהה את הפרדיגמות כתפיסות המבנות מציאות , נוכל להכיר בכך שביכולתנו לשנות את מסגרות החשיבה ובכך להבנות מציאות אחרת!
גבר משופם זקנה נרגנת או נערה יפיפייה
ומה אתם רואים בתמונה…?
כדי להחליף פרדיגמה חוסמת, במסגרת חשיבה אחרת, ראשית עלינו
לזהות אותה ולהבין מהם המחירים והתועלות שלנו ממסגרת זו.
כדי לפתח את היכולת להבדיל בין פרדיגמה ובין מציאות נניח כי אנו
יוצרים קשר לוגי וזהות בין מושגים שונים.
למשל: אם תחרות בשוק= משא ומתן על מחיר, משא ומתן= מלחמה,
מלחמה= מוות ופרידה, אזי נחווה כל לקוח שבא בשיח עם המתחרה
כבוגד ונוטש, ובהתאמה גם ננהג כלפיו.
אם נזהה כי תהליך החשיבה הזה מעכב אותנו מהשגת מטרותינו, נוכל
לבחור במסגרת חלופית שתגזור שינוי התנהגות כתוצאה משינוי התפיסה.
כלים לזיהוי הפרדיגמה המנהלת אותנו:
1. תרגיל אנלוגיות עצמי – רשמו את העובדה הרלבנטית ומהן כל המילים שעולות בראש. לדוגמא:
לתת שירות זה כמו….
נסו לזהות מהו המכנה המשותף לכל המילים שכתבתם, והאם הוא משרת או חוסם?
2. הציגו את העובדות מול אנשים נוספים, ושאלו אותם מהו הרגש המתעורר אצלם ביחס לעובדות ומדוע. פעמים רבות נגלה "ריבוי מציאויות " באותו החדר, שכן אנשים שונים מונעים ממסגרות חשיבה שונות. (מומלץ בחום כתרגיל בישיבות הנהלה).
ככל שנהיה מודעים לפרדיגמות, ונלמד את ההשפעה של ניסיון חיינו עליהן, נוכל לקבל אחריות על אותן פרדיגמות, לבדוק אותן במבחן המציאות, להאזין לאחרים ולהיות פתוחים לפרשנות שלהם, וכך לקבל תמונה רחבה יותר וראייה אובייקטיבית יותר.
שינוי פרדיגמות באמצעות Reframing
הכלי המרכזי לשינוי תפיסה המבנה מציאות אחרת הוא 'מסגור מחדש'.
מנהלים רבים מפתחים דעות מקובעות עם הזמן לגבי מה עובד ומה לא, ומובילים שינוי ממעלה ראשונה המתבטא ב"עוד מאותו דבר". לדוגמא: אם הנחת היסוד היא "מטופלים מבוגרים הם משועממים ולכן רוצים להעביר את הזמן בקופת החולים", נתמודד עם לקוחות כאלה בניסיון לקצר את זמן הביקור, במיקוד במתן הפיתרון הרפואי (ולא בהקשבה למטופל) וכו'. במקביל נבצע פעולות שיווקיות של המרפאה לאוכלוסייה הצעירה, בכדי לגייס יותר לקוחות מסוג זה.
הדבר ינציח כמובן את הדפוס שכן, יגרום לאותם מטופלים מבוגרים להגביר את תדירות הביקורים בכדי לקבל מענה לצורך האמיתי שלהם.
שינוי ממעלה שנייה הוא שינוי של הפרמטרים עצמם והוא דורש יכולת מנהיגותית של המנהל להטיל ספק בהנחות היסוד שלו ושל אנשיו,לחשוב בצורה יצירתית על אלטרנטיבות לפרדיגמה הקיימת.
כך למשל, במקום "נאמנות לקוחות" נגדיר "להיות הבחירה הראשונה ומועדפת ע"י הלקוחות" ובכך נמדוד את עצמנו על מספר הפעמים בהם הלקוח בחר בנו מחדש, ונכוון את אנשינו לפעולה בהתאם.
הבניית מציאות ככלי להובלת שינוי
החופש לבחור בשינוי מסגרת החשיבה מצריך אומץ וביטחון במסוגלות שלנו להוביל שינוי. הנטייה הטבעית היא לדבוק בהרגלים הקיימים, לשהות באזור הנוחות, גם אם אנו משלמים על כך מחירים כבדים.
הפחד מאי הדאות הכרוכה בשינוי, בפריצת הסטאטוס קוו מהווים חסמים אצל אנשים רבים ביצירת שינוי התנהגותי.
יחד עם זאת, ההבנה כי התפיסה שלנו מבנה מציאות, יש בה מן הכוח וחיזוק הביטחון שלנו במיקוד השליטה פנימה, ובאי תלות בהתנהגותו של האחר בכדי לייצר מציאות אחרת.
מודל orji של אדגר שיין הוא כלי להבנת המעגליות בין התפיסה שלנו- ההתנהגות שלנו- ההתנהגות של האחר.
המודל ממחיש כיצד הפרשנות שלנו את העובדות מייצרת רגש אוטומטי, הרגש מוביל למסגרת שיפוטית, והשיפוט גורר אחריו התנהגות שלנו כלפי האחר. בדרך כלל, ההתנהגות שלנו יוצרת עובדות חדשות בהתנהגות האחר וחוזר חלילה…
במצבים של קונפליקט חוזר או תקיעות כדאי להשתמש במודל בכדי לשבור את הדפוס הקבוע ע"י בחינת מספר שאלות:
מהן כל העובדות הרלבנטיות?
איזה רגש חלופי אני יכול להרגיש ביחס לעובדות אלו?
ביחס לרגש זה כיצד אני שופט את המציאות?
איזו התנהגות/ פעולות אעשה כתוצאה מהשיפוט החדש?
לסיכום, ממליצה להתנסות ולתרגל את המודל בכמה שלבים:
1. זיהוי דפוס חוזר המביא אתכם לקונפליקט קבוע מול אדם/צוות.
2. בחינת הפרדיגמה המחשבתית המובילה אותנו בקונפליקט זה
3. אימוץ קווי חשיבה אלטרנטיביים
4. בחירת התנהגויות ופעולות המתאימות לקו המחשבה החדש ומתוך כך השפעה על המציאות!